חיפוש כותרת
>> מצב העובד לעומת מצב המטופל

מצבו של העובד הזר מרגע בואו לארץ:


הוא נהנה מאותן הטבות כמו כל עובד ישראלי ללא החובות.

אין לו הוצאות כלכלה, שכ"ד, מיסים, חשמל, מים וכו'.

ברגע שסיים לשלם את חובות הבאתו הוא מרוויח כסף רב במונחים של ארצו, כסף שעולה בכל תוספת יוקר או העלאת שכר מינימום.

אז למה לו להתאמץ?

 

מצבו של ה"מעסיק" הסיעודי:


חסר אונים, זקוק לטיפול בנפשו וגופו.

אינו מייצר רווח והכל זאת חלות עליו כל החובות של מעסיק יצרני.

מעבר למשכורתו תנאים סוציאליים, חייב גם לכלכל בן אדם נוסף על כל הכרוך בכך (מזון, חשמל, מים, חומרי ניקיון, טלפון, וכדומה) כאשר הקיזוזים על עלויות אדם נוסף החי בביתו מגוחכים ובלתי ריאליים.

עליית המחירים ושכר המינימום פוגעת בו ישירות כיוון שהקצבאות אינן עולות ולכן הוא סופג את העלויות גם עליו וגם על העובד שחי בביתו.

נוסיף לזה את התלות העצומה בעובד, הפחד מהתעללות / עזיבה, אי שליטה לעיתים על כספו ועל הוצאות העובד בביתו, וקיבלנו אוכלוסייה חלשה.

 

בעיה: העובדים הזרים אינם מעוניינים לעבוד בפריפריה.

סיבה: תנאי החיים חברתיים וכלכליים, ואופציות התעסוקה במרכז טובים יותר מאשר  בפריפריה. אין סנקציות מיוחדות לתחום ואין הטבות שבשבילן כדאי יהיה להתאמץ.

בעיה
: העובדים הזרים אינם רוצים לטפל במעסיקים "קשים", משפחות צעירות, זוגות, נכים צעירים, חולים סופניים, אנשים מעל גיל 90 ועוד.

סיבה: קיים ביקוש לעובדים זרים יותר מההיצע. העובדים הזרים יודעים זאת ו"מראיינים" מטופלים רבים עד שמתרצים. וגם אם נכנסים לתקופת ניסיון יכולים לעזוב מיד אם רוצים. במקרים של חולים סופניים ואנשים מעל גיל 90 העובדים יודעים שזו עבודה לטווח קצר שאין בה שום תגמול מעבר למקובל ואחריה שוב "יבזבזו" זמן יקר לחפש מעסיק חדש כששעון החול עד ל51 חודש מתקתק.

 

בעיה: עובדים זרים אינם רוצים למלא מקום לתקופות קצרות.

סיבה: כי אין שום פיצוי על "הזמן האבוד".

    

בעיה: עובדים זרים רבים נשארים אחרי 51 חודשים בארץ ועובדים ללא היתר.

סיבה: עובדים זרים, אחרי שנתיים-שלוש מבינים את ההוויה הישראלית ורמת החיים בה, ויעשו את כל המאמצים להישאר פה כמה שיותר. לכן נשים רבות נכנסות להריון כדי להישאר בארץ. 

פתרונות 

  • 1. לבנות קריטריונים לפיצוי על טיפול בחולה מורכב, חולה סופני, קשיש מעל 90,נכה, או במשפחה צעירה.
  • 2. לאפשר למטפלים אשר טיפלו בנכים ומשפחות קשות להאריך את תוקף שהותם לעוד 51 חודשים (מותנה בקבלת חוות דעת מהמטופל האחרון שלו ומעובד סוציאלי על התאמתו ורמת השחיקה שלו.)
  • 3. לפצות כל עובד שנכנס כממלא מקום של עובד בחופשה או בחופשת מחלה בהארכת השהות שלו בארץ על כל חודש החלפה חודשיים.
  • 4. לבנות מערכת שכר הדרגתית מותאמת לוותק ולקושי הטיפול.
  • 5. לבנות קריטריונים שיאפשרו למטפלים במשפחות, בחולים קשים, או במצבים רגשיים קשים, מסגרות עבודה שיורידו את רמת השחיקה. כמו לינה מחוץ לבית, עבודה במשמרות וכדומה.

 


 

  עקבו אחרינו גם בפייסבוק

כניסה